מבוא נינוח לוויסקי סקוטי (4)

בחלק הקודם דיברנו על השלבים שמשפיעים על טעמה והרכבה של השעורה בתחילת התהליך שבסופו היא תהפוך לוויסקי. הפעם נעבור לשלב המרכזי הבא, שמטרתו להפוך את השעורה היבשה לנוזל מתוק ועשיר באנרגיה — שיערב לחיכם של השמרים שיתסיסו אותה בהמשך.

• הלתתה (Malting)
• מיצוי (Mashing)
• התססה (Fermentation)
• זיקוק (Distillation)
• יישון (Maturation)
• ערבוב (Blending)
• ביקבוק (Bottling)

שלב המיצוי מתחיל בטחינת השעורה, תהליך שמתבצע מאז המהפכה התעשייתית באמצעים ממוכנים — כמו בכל טחנת קמח. לתת השעורה מאוחסן במיכלים ענקיים, דמויי משפך, שמזינים את המטחנה הגדולה של המזקקה. המיכלים עלולים להיות מרוחקים מהמטחנה עצמה — בהתאם לגודל ותפוקת המזקקה — ואז הלתת מוזרם דרך צינורות עבים שעוברים בין הבניינים.

במזקקות וויסקי סקוטיות רבות המטחנה עצמה נחשבת לפריט ציוד סנטימנטלי, וחלקן עוד שומרות בקנאות על מטחנות שיוצרו בשנות החמישים עד השמונים (של המאה ה-20) — שעובדי המזקקה נוטים להתייחס אליהן בחיבה מיוחדת (כזו השמורה בדרך כלל לחיית מחמד מזדקנת).

השעורה נטחנת לכדי גרס (grist) — סולת גסה עם גרגירים בקוטר שבין חצי מילימטר למילימטר. הגרס, או תערובת הלתת הטחון, מורכב בעיקר (כ-80%) מגריסים גסים (grits), אליהם מתווסף גם אחוז קטן יותר (כ-15%) של קליפות (husks), ומעט (כ-5%) קמח דק (flour). יחס זה נחשב ליעיל ביותר עבור מיצוי מירבי של הסוכרים מהשעורה.

לאחר הטחינה, הגרס מוזרם למיכלי ענק המכונים סירי עיסה (mash tuns), שם הוא מעורבב עם ליטרים רבים של מים חמים מאוד על מנת לייצר נוזל מתוק — תירוש דגן (wort) — שהוא עתיר בסוכרים מהלתת ומוכן לשימוש כארוחה משביעה לשמרים, שיהפכו את אותם סוכרים לאלכוהול בשלב הבא של התהליך.

אולי גם...

מבוא נינוח לוויסקי סקוטי (3) מבוא נינוח לוויסקי סקוטי (2) מבוא נינוח לוויסקי סקוטי (1)