מזח שום-מקום
את המזח המשונה הזה צילמתי ביום חורף סקוטי די שגרתי, בין ממטר לממטר, תחת שמיים סמיכים מרוב עננים. תחושת השום-מקום נובעת לא רק ממה שמול המצלמה — מהגוונים העכורים שמתמזגים לכדי שמיכה של אפור — אלא גם מהמקום המעניין שמאחוריה.
זהו המזח הפרטי של מזקקת בּוּנָהָבֵן (Bunnahabhain) שעל האי אָיְלַה (Islay) — אחד מהאיים ההברידיים הפנימיים (Inner Hebrides) שעל חופה המערבי של סקוטלנד.
אילה הוא אחד מהמוקדים החשובים ביותר של ייצור וויסקי בסקוטלנד, ורוב המזקקות שעליו (ויש לא מעט) ממוקמות ממש על שפת הים. לכן, באופן טבעי, יש להן גם מזחים שבאמצעותם היו משנעים בימי קדם (טוב, לא מאוד קדם) חביות ובקבוקים של וויסקי מהאי אל היבשת.
כיום רוב הייצוא מתבצע דרך הנמלים הגדולים בעיירות פּוֹרְט אֵלֵן (Port Ellen) ופּוֹרְט אָסְקֵייג (Port Askaig) — שם גם עוגנות המעבורות הגדולות המשיטות תיירים (ומשאיות) אל האי — ולכן רוב המזחים הללו נותרו בעיקר כמאפיין קישוטי של המזקקות הימיות הללו. כאן משקיף המזח אל מפרץ בונהבן, ובאופק ניתן לראות את האי ג'וּרַה (Jura) הסמוך.
אך מזקקת בונהבן עצמה רחוקה מאוד מהתדמית הרומנטית של מזקקה סקוטית חמימה וחביבה. כשיורדים במדרון הגבעה על פני הכביש המרהיב המוביל אליה, נפגשים בסוף הדרך עם אסופה של מחסני מסילה חצי-מודרניים, שגודלם וצפיפותם בסמוך לים מקנים למקום תחושה של נמל תעשייתי נטוש.
זו כנראה המזקקה הכי מלנכולית שאי פעם ביקרתי בה, ומקום שמרגיש בהחלט כאילו הלך בעצמו קצת לאיבוד.
אבל בסקוטלנד גם שום-מקום יכול להיות עניין של קסם.
כתיבת תגובה